טסטוסטרון (testosterone) הוא הורמון סטרואידי המיוצר בבני אדם וביונקים אחרים. הוא מופרש בכמויות גדולות על ידי האשכים של הזכרים ובמידה פחותה בהרבה, מהשחלות של הנקבות.
אצל גברים בוגרים, הטסטוסטרון ממלא תפקיד מפתח בהתפתחות אברי הרבייה, והוא מקדם את המאפיינים המיניים המשניים של זכרים: שיער הגוף והפנים, עלייה במסת השרירים והעצם והעמקת הקול. טסטוסטרון, כמו כל ההורמונים, פועל באמצעות מנגנון איתות ומווסת על ידי הורמונים אחרים כפי שמוצג להלן:
בתמונה מעל אנו רואים כיצד נוצר בגוף ההורמון טסטוסטרון. כפי שאנו רואים התהליך מתחיל מלמעלה למטה, כאשר החלק העליון הוא המוח, ואילו החלק התחתון הם האשכים שמקבלים לבסוף את הפקודה מהמוח לייצר טסטוסטרון.
מטבוליזם של טסטוסטרון
ההיפותלמוס (Hypothalamus) הוא האזור במוח שמתחיל את התהליך על ידי יצירת הורמונים שנקראים גונדוטרופינים (GnRH).
מתחת להיפותלמוס נמצאת בלוטת יותרת המוח (Pituitary). הגונדוטרופינים (GnRH) שנוצרו על ידי ההיפותלמוס, נקלטים בבלוטות יותרת המוח (Pituitary) וגורמים לבלוטת יותרת המוח לייצר שני הורמונים:
- (Luteinizing hormone) LH
- (Follicle-Stimulating Hormone) FSH
שני ההורמונים הללו נקלטים על ידי האשכים (Testicles) ומסמנים לאשכים לייצר טסטוסטרון וזרע. LH נותן פקודה לייצור טסטוסטרון ו-FSH לייצור זרע.
לאחר שנוצר טסטוסטרון הוא עובר תהליכים שונים בגוף על ידי אנזימים שמייצרים ממנו הורמונים אחרים. כך למשל, טסטוסטרון הופך לאסטרוגן על ידי האנזים "ארומטאז" (Aromatase), והופך לדיהידרוטסטוסטרון (DHT) על ידי האנזים "5 אלפא רדוקטז".
ההורמון דיהידרוטסטוסטרון (DHT), מוכר לנו עקב היותו הגורם לנשירת שיער. ה-DHT נקלט בזקיקי השיער ומונע מהם אספקת דם תקינה ומביא למותם. הטיפול הרפואי לכך הוא שימוש במעכבי 5 אלפא רדוקטז (5-alpha-reductase inhibitors) כדוגמת פינסטריד או דוטסטריד שמונעים את הפיכת הטסטוסטרון ל-DHT ומורידים את רמת ה-DHT בגוף ועל ידי כך מאפשרים לזקיקי השיער להשתקם.
באופן דומה, הטיפול בעודף אסטרוגן מתבצע באמצעות מעכבי ארומטאז (Aromatase inhibitors) כדוגמת אנאסטרוזול (Anastrozole), או בשמו המסחרי ארימידקס (Arimidex) שמונע את הפיכת הטסטוסטרון לאסטרוגן.
במוח קיימים רצפטורים שמזהים בהיפותלמוס ובבלוטות יותרת המוח את כמות האסטרוגן בגוף. כאשר רמת האסטרוגן בגוף גבוהה, מתקבל פידבק שלילי לייצור טסטוסטרון. כלומר, המוח מזהה רמת אסטרוגן גבוהה ומסיק מכך שקיימת רמת טסטוסטרון גבוהה כיוון שאסטרוגן נוצר מטסטוסטרון והרבה טסטוסטרון מוביל בהכרח להרבה אסטרוגן.
המוח מווסת את רמות ההורמונים בגוף וכאשר יש עודף של הורמון מסוים, בדוגמה שלנו טסטוסטרון, המוח לא ייצר גונדוטרופינים חדשים ובכך יפסיק את ייצור הטסטוסטרון. התהליך הזה נקרא בשפה הרפואית משוב או פידבק שלילי (negative feedback).
במצב ההפוך, כאשר המוח מזהה רמות נמוכות של אסטרוגן, הוא מניח מכך שקיימות רמות נמוכות של טסטוסטרון ומתחיל לייצר גונדוטרופינים, זהו משוב חיובי (positive feedback).
במצב של שימוש בטסטוסטרון ממקור חיצוני, כלומר שימוש בסטרואידים אנאבוליים, שהם נגזרות סינתטיות של טסטוסטרון, תהליך המשוב בין המוח לאשכים משתבש.
המוח מזהה באופן קבוע רמות גבוהות מאוד של טסטוסטרון ונוצר משוב שלילי רציף שאורך מספר שבועות או חודשים, בהתאם לזמן השימוש (הסייקל). בכל הזמן הזה המוח אינו מייצר גונדוטרופינים ולמעשה החלקים שאחראים על הייצור נכנסים לתרדמת. במשך הזמן האשכים מתחילים להתכווץ, היות ואינם פעילים ולא מייצרים יותר טסטוסטרון ותאי זרע חדשים.
שיקום הטסטוסטרון הטבעי לאחר שימוש בסטרואידים (PCT)
הבעיה מתעוררת כאשר מפסיקים את השימוש בסטרואידים. לגוף קשה לחזור ולייצר שוב בעצמו טסטוסטרון לאחר שימוש ממושך. החזרה לייצור טבעי, היא איטית, לעיתים הייצור חוזר לרמתו התקינה לאחר מספר חודשים ולעיתים חוזר חלקית לרמה נמוכה יותר של טסטוסטרון לעומת הרמה שייצר לפני השימוש. ישנם מקרים שהגוף לא חוזר כלל לייצר טסטוסטרון או שבכמות מזערית גם לאחר שנה ובמקרה כזה יש צורך בקבלת טסטוסטרון חיצוני באופן קבוע.
הגורמים לכך הם רבים, הגורם המשמעותי ביותר הוא אורך השימוש בטסטוסטרון ונגזרותיו. ככל שהשימוש ארוך יותר, התאים במוח שאחראים על ייצור גונדוטרופינים וכמו גם תאי הליידיג (Leydig cells) באשכים האחראים על ייצור הטסטוסטרון מתנוונים ויהיה קשה יותר להחזיר אותם לתפקוד.
גורמים נוספים שעלולים להשפיע הם מספר הפעמים שבוצע שימוש (כמות הסייקלים), הגיל, גנטיקה ועוד.
תהליך שיקום הגוף והחזרתו באופן המהיר ביותר לייצור טסטוסטרון נקרא PCT (Post Cycle Therapy). התהליך מערב שימוש בתרופות מסוימות על מנת לעזור לגוף להתאושש.
במצבים אלו, אחת מהפרקטיקות הרפואיות המקובלות היא מתן HCG שלמעשה מדמה את ההורמון LH המיוצר בבלוטות יותרת המוח ומוביל לגירוי תאי הליידיג באשכים ולייצור טסטוסטרון. הבעיה בטיפול זה, היא שהמוח או ליתר דיווק ההיפותלמוס במוח, אינו מייצר בעצמו גונדוטרופינים והאשכים תלויים במקור חיצוני שיורה להם לייצר טסטוסטרון. כך שעם הפסקת השימוש ב-HCG, ייפסק גם ייצור הטסטוסטרון באשכים.
על כן, על מנת לגרום למוח לייצר גונדוטרופינים בעצמו, הפרקטיקה הרפואית כוללת שימוש בקבוצת התרופות המכונה SERMs, ראשי תיבות של Selective Estrogn-Receptor Modulators.
טמוקסיפן (Tamoxifen) וכלומיד (Clomid) למשל, משתייכים לקבוצת התרופות הזו.
התרופות הללו (SERMs), כשמן כן הן, נקלטות באותם רצפטורים של אסטרוגן במוח (בהיפותלמוס וביותרת המוח), וחוסמות את התאים מלקלוט אסטרוגן. כך נוצר מצב שהמוח מזהה מחסור אקוטי ומיידי בטסטוסטרון, ומשחרר כמות גדולה של גונדוטרופינים. כך מתבצע למעשה אתחול (reset) למערכת.
ה-SERM היעיל ביותר הינו Enclomiphene שהוא למעשה אחד מהתרכובות של התרופה כלומיד (Clomid) שמכילה Enclomiphene ו-Zuclomiphene.
Enclomiphene הוא ההרכב האנטי אסטרוגני שנמצא במחקרים קליניים כיעיל ביותר לייצור טסטוסטרון באופן טבעי בגוף.
ייצור טסטוסטרון פוחת באופן טבעי עם הגיל
מחסור בייצור של גונדוטרופינים בהיפותלמוס, שמוביל לרמות נמוכות ולמחסור בטסטוסטרון, נגרם לא רק עקב שימוש בסטרואידים אנאבוליים, אלא גם יורד עם הגיל. ייצור הטסטוסטרון מתחיל לרדת בכ-10% כל עשור החל מגיל 30 ובגיל מבוגר פוחת בכ-70%. למעשה אצל רוב הגברים נוצר מחסור בהורמון כבר מגיל 35 כפי שניתן לראות בגרף מטה. זו הסיבה העיקרית לכך שלגברים בשנות העשרים קל יותר לפתח שרירים מגברים בגילאים מבוגרים יותר.
טסטוסטרון הוא הורמון מאוד רגיש ואורח החיים המערבי הכולל סטרס (לחץ), עבודה מרובה, מחסור בשעות שינה, תזונה לקויה וכד', גורמים לעליה בהורמון קורטיזול ולירידה בטסטוסטרון. בניגוד לטסטוסטרון שהוא הורמון אנאבולי (בונה רקמות), קורטיזול הוא הורמון קטבולי (מפרק רקמות).
עם מספר שינויים באורח החיים, הקפדה על תזונה נכונה ושינה, ובאמצעות שימוש ב-SERMs ניתן לגרום לגוף לחזור לייצר טסטוסטרון ברמות אופטימליות ובאופן טבעי.
